כמויות רבות של אשפה מיוצרת מדי שנה בארץ. המזון שנזרק אל פח האשפה הביתי ומשם מפונה אל המשאית היישר אל הנגב או לכל מקום אחר לאיסוף אשפה – מותיר הר אשפה נרקב אך לא מתפרק. אותה אשפה גורמת לחימום כדור הארץ לאיטו. המטמונות הללו מייצרות את גז המתאן כתוצר לוואי . גז המתאן נחשב חזק פי עשרים ואחת מגז הפחמן הדו חמצני אשר מסייע להתחממות כדור הארץ גם הוא. אם רוצים לעשות שינוי, מוטב לפתוח במהפכה רצינית, גם אם תהיה מסריחה. הפרדת הפסולת בישראל לפסולת רטובה ולפסולת יבשה או טמוני קרקע הוא חזון עתידי נפלא של המשרד להגנת הסביבה. חלקו כבר תופס מקום במציאות הקיימת בארץ.
דחסנים לאשפה רטובה, לשם מה?
חלק ניכר, כמעט 50 אחוז מהאשפה שבית פרטי ובית מלון מייצרים הוא אשפה רטובה. זו מורכבת מכל מיני שאריות של מזון אשר יכולות להתפרק. שאריות אלה בכוחן לחזור אל אימא אדמה ולהפוך להיות אדמה טובה ואיכותית. מדינת ישראל עומדת במקום השני של יצרניות האשפה הרטובה, מיד לאחר ארה”ב. ברור שאם לא יתבצעו כאן כמה וכמה צעדים כגון הפרדת האשפה וכמו כן שימוש בפחי מכולות לדחיסת אשפה רטובה, עתידנו יסריח במלוא מובן המילה.
קיימים כל מיני סוגים של דחסנים לאשפה רטובה
הם מוכרים גם בשמם הנוסף מטחנות אשפה. העיקרון עליו הם עובדים דומה ברוב המקרים. איסוף האשפה וקליטתו אל תוך מיכל מיוחד אליו מוזרמת כמות גדולה של מים. הסדן אשר מבצע עבודת דחיסה של האשפה ע”י לחץ רב. אט אט האשפה נדחסת לתוך המיכל הגדול, כעת ניתן להיפתר מהאשפה ע”י סילוקה וריקון דחסן האפשה הגדול.
הצוות המקצועי של נופים עוסק בפינוי פסולת כבר מעל 30 שנה ומקפיד להתעדכן בטכנולוגיות פינוי הפסולת החדישות ביותר כולל שימוש בצי דחסניות בגדלים שונים החל מ-12 ועד 24 קוב ושימוש במנופים ובמכולות לעבודות פינוי שונות במגוון רחב של אתרי בנייה, אתרי שיפוצים, ומפעלים.
האם כדאי להזרים את הנוזל העיסתי אל צנרת הביוב?
ברור כי צנרת הביוב עלולה להיסתם. כמות מים רבה מאד נדרשת עבור תהליך זה ואנו הרי מנסים לחסוך במים. הפסולת הזו, למי שאינו מודע לכך, מגיעה אל המכון לטיהור העירוני. בשלב הזה, בכל מקרה נעשה טיפול באשפה: הוצאתה וסילוקה. הפרדת החומר המוצק מהמים, כלומר השיטה השנייה החלה דרכה בארה”ב. בעיסה מתבצע תהליך הפרדה. החלק היבש מופרד ומסולק על ידי משאיות. כך מוקטן נפח האשפה.